מנצחים ת'יוונים בדרמסלה הודו

ביום בהיר אחד,מספר הרב דרור, שליח הרבי מה"מ לדרמסלה, בעודנו יושבים בגינת הבית חב"ד הגיעו שני נזירים טיבטים שידעו אנגלית והחלו לברר מה ענינו של המקום יוצא הדופן באמצע הכפר. לאחר שיחה ארוכה והסבר על שבע מצוות בני נח לוויתי את הנזירים לשביל וראשי ע"מ להפרד מהם לשלום. לפני שפנו לדרכם שאל אחד מהם –"רק עוד דבר אחד רציתי לברר, מה משמעות הכיסוי שאתם שמים על הראש?" "זה על מנת להזכיר לנו שאפילו שאפשר להיות מאוד חכמים –תמיד יש משהו למעלה מהשכל – השם יתברך,ואליו יש לציית" עניתי ושאלתי "מדוע אתם הולכים מגולחי ראש?" "זה על מנת לזכור ששכלנו הוא הדבר הנעלה ביותר ......"

כמו היוונים כך הטיבטים המתגוררים בדרמסלה, דתם  טוענת שאין שום דבר למעלה מהשכל והכל כבול לחוקי טבע נוקשים שאי אפשר לשברם. בזכות החנוכיה מצאו שליחי הרבי בדרמסלה נשמות רבות שהגיעו ללמוד בחושך ונמשכו אל האור. 

חנוכה החל בנס משעשע. הזמנת הנרות שעשינו הגיעה והנה במקום נרות לבנים פשוטים הגיעו נרות צבעוניים זוהרים. נרות כאלה שלא נראו בחנויות עד היום. הילדים שאלו אותי איך ההודים ידעו שחנוכה היום. עניתי להם  שאין הסבר ה' פשוט החליט לצ'פר אותנו בנרות צבעוניים לכבוד החג. כשביקשנו להציב את החנוכיה ברחוב, האחראי על החנות הסמוכה הציע שהוא יכניס לנו אותה כל ערב לחנות שלו יוציא אותה כל בוקר וגם יתן לנו את החשמל ללא כל תמורה כך שאומות העולם כבר מוכנים לגאולה.  מדהים עד כמה מושך אור החנוכיה ומחמם את הלבבות. נשמות יהודיות מכל העולם התקבצו ובאו לכיכר המרכזית במקלוד: אמריקאים, אנגלים, אוסטרלים, צרפתים וגם יהודים שחיים בהודו כבר שנים רבות וישראלים. קר עכשיו בדרמסלה חשבנו שאין כמעט יהודים באיזור בעונה זו , הופתענו שהרבי שימח אותנו כל יום בנשמות חדשות שהשתתפו איתנו בהדלקה ובריקודים. מנהל בית חב"ד דרמסלה הרב דרור משה שאול סיפר סיפורי חנוכה. הילדים ערכו הצגה שמבוססת על המחזמר החסידי נחמי ושרה'לה חילקו סביבונים עם הפתעות.  לוי ומושקי חילקו את הסופגניות שהכינו במו ידיהם לאורחים וההתרגשות היתה רבה. מדי יום בסיום ההדלקה המרכזית הוזמנו הכל לעלות על טנק המבצעים שהוא בבחינת 'מעט המכיל את המרובה' והצטרף להדלקה בבית השליחים עם ארוחה ביתית מחממת.

 בשבת חנוכה – נר שמיני, הגיע בחור שמטייל עם אימו ומספר לנו ששאל את ההודים על בית חב"ד הם אמרו לו שהכל סגור עכשיו אין חנויות אין מסעדות וגם מה שהוא מחפש בטוח אין. הבחור אמר איך זה יכול להיות? וההודים בשלהם זה לא העונה עכשיו כולם נסעו אין כאן אף אחד. אומר הבחור לאימו לא יכול להיות שאין כאן נציג חב"ד, מה כאשר זה לא העונה אין אלוקים? אלוקים יצא לחופשה? הם הגיעו לכיכר ההדלקה וכך מצאו את נציג חב"ד הרב דרור משה שאול ומשפחתו שהזמינו אותם להדלקת נרות ולסעודת השבת. הזמנה  זו היוותה הוכחה ניצחת  שיש אלוקים. הסברנו להם שעל נוכחותינו במקום יש להודות לנשיא הדור הרבי מלך המשיח שאצלו אין "Off season" . גלעד מאוסטרליה הגיע להדלקה כשלפתע פגש חבר ילדות מביה"ס באוסטרליה, שלא ראה  שנים רבות. הפגישה היתה מרגשת ומיד הם החליטו לטייל יחדיו וכך ראינו את כוחה של החנוכיה להפגיש ולחבר בין יהודים.

אשה יהודיה שהופיעה נזכרה בשמה היהודי "נשמה" שאינו בשימוש זמן רב והתמלאה געגועים לחוויות הילדות בגרוזיה. בחור נוסף הצטרף אומנם לקהל סביב החנוכיה אך הכריז על עצמו בקול גדול שהוא איתיאיסט מושבע. הוא הקשיב בקשב רב לסיפור על חנה ושבעת בניה בסוף הסיפור הוא זעק  בכאב "למה? עד מתי ילדים  צריכים למות על קידוש ה'?" ומיד עזב את המקום בדמעות. היתה זו זעקת עד מתי אמיתית מעומק הלב ובוודאי הרעישה עולמות. יהודי שמגיע מבית חב"די [אבל לא נכנס לבית חב"ד מעולם] הגיע לסעודת שבת וסיפר לכל האורחים שחנוכה הוא חג מיוחד משפחתי ומאיר הוא סיפר איך רקדו בבית שלו לאחר הדלקת נרות ואיך הוא ואחיו היו יוצאים לשיירות האור ומשמחים יהודים כמו שהרב דרור ומשפחתו משמחים אותנו. בחורה אמריקאית שחיה עם הטיבטים  החליטה בעקבות ההדלקה המרכזית להדליק בביתה חנוכיה ולברך יום יום. אברהם שהתעקש להגיע מרחוק בחושך ובגשם טען שכאשר הוא מגיע לבית חב"ד הרי זו נקודת אור בתוך כל החושך ההודי ושווה להרטב בשביל זה, מה עוד שהוא זוכה לסופגניה כמו של אמא. גיל נהנה לנגן לנו על החלילית ההודית ניגוני חנוכה עליזים.  אלו התנגנו לריח טיגון הלביבות בלאטקעס איווענט. השמחה העצימה כששרוליק שלנו החל "ללוות" אותו במפוחית שסבתא שלחה לו מהארץ לכבוד חנוכה.

כשנמצאים בהרי ההימליה הקרויים הרי החושך בחנוכה,  ניתן לומר ולחוש בוודאות שאכן ניכר האור- אור הנשמה היהודית מתוך החושך.  

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!